פסק-דין בתיק ת"ק 009848/02

1.         התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה על סך של 10,876 ש"ח, בגין יתרת תגמולי ביטוח המגיעים לה, לטענתה, מהנתבעת.

הנתבעת, חברה לביטוח בע"מ, ביטחה בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, את רכבה של התובעת [להלן:  "הרכב"], בפוליסה לביטוח מקיף, לתקופה שמיום 27/12/99 ועד ליום 31/12/00 [להלן: "הפוליסה"].

2.         ביום 26/4/00 ניזוק הרכב בתאונה והוכרז כ"אובדן גמור". התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לקבלת תגמולי ביטוח. שמאי רכב מטעם הנתבעת, העריך כי שווי  רכב מסוג הרכב והשנתון של התובע עמד על סך של 37,000 ש"ח, נכון למועד קרות מקרה הביטוח. השמאי הפחית כ- 25% מהסך הנ"ל והעמיד את שווי הרכב על סך של 27,700 ש"ח.

ההפחתות הנ"ל נעשו בגין היות הרכב בבעלות רביעית, קילומטרז' גבוה, ירידת ערך שנגרמה לרכב בגין תאונה משנת 1995, וחוסר באביזרים ברכב.

הנתבעת שלמה לתובעת את תגמולי הביטוח לאחר  הפחתת 25% ממחיר המחירון של הרכב.

3.         בתביעתה שבפני , טענה התובעת, כי על הנתבעת לשלם לה את כל ההפחתות שהופחתו, שכן, בעת כריתת חוזה הביטוח, לא הסבירה הנתבעת, לתובעת, כי בקרות מקרה הביטוח, יופחת משווי הרכב, סכום מסוים, וזאת בגין הפרמטרים המפורטים לעיל. כמו כן, הפוליסה אינה מרמזת על כך כי תבוצענה ההפחתות הנ"ל, מה גם, שהנתבעת גבתה מהתובעת, פרמיה מלאה בשיעור שנקבע בגין מחיר המחירון של הרכב , טרם הפחתות.

התובעת הוסיפה וטענה כי, הנתבעת עשתה עשיית עושר ולא במשפט, וכי עליה, לחילופין, להשיב לתובעת, לכל הפחות, 25% משווי הפרמיה ששולמה לה.

4.         לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות שכן, הנתבעת פעלה בהתאם להוראות סעיף 6 א' לפרק א' לפוליסה, ולפיהן, במקרה של "אובדן גמור" לרכב, ישולמו תגמולי הביטוח על פי שווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח.

5.         אכן, דעתי, עקרונית,  כדעת הנתבעת ולפיה, היה עליה לשלם לתובע תגמולי ביטוח לפי שווי הרכב נכון למועד קרות מקרה הביטוח.

הגעתי למסקנה זו לאור ההלכה שנקבעה ברע"א 704/00 בן ציון נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ, שניתן ביום 01/11/00.

יצויין כי, ביום 13/11/00, הוציאה הגב' ציפי סמט, המפקחת על הביטוח באותה עת, חוזר לכל מנהלי חברות הביטוח, ובו ניתנו על ידה הוראות באשר לאופן תשלום תגמולי הביטוח במקרה של אובדן גמור, כמו גם, הנחיות באשר למידע שעל חברות הביטוח למסור למבוטחיהן.

מאחר והצעת הביטוח נערכה, כאמור, לפני מועד זה,איני מוצא מקום להתייחס לנפקותן  ולמשמעותן של ההוראות.

5.         סוף דבר, הנתבעת היתה זכאית לבצע הפחתות כמקובל. יחד עם זאת, על הנתבעת מוטל עול הראיה להוכיח כי שווי הרכב שונה משוויו רכב זהה עפ"י המחירון.

שוכנעתי כי, היה מקום לביצוע הפחתות בגין ריבוי בעלים, ריבוי קילומטרז' וירידת ערך בגין תאונה מיום 14/2/00 - סה"כ 10.5%.

הנתבעת הפחיתה סך נוסף של 5,360 ש"ח - שווה ערך ל- 14.5% בגין "אובדן להלכה" בתאונה שאירעה בשנת 1995 ובגין חוסר באביזרים וחלקים שהוצאו מהרכב לאחר התאונה.

לא הוצגה בפני חוות הדעת בגין התאונה משנת 1995, ו/או אישור אותה מבטחת על תשלום תגמולי ביטוח בגין "אובדן להלכה" התומך בטענת הנתבעת באשר לנזקים שנגרמו לרכב בתאונה זו.( יצויין כי התובעת לא החזיקה ברכב בשנת 1995 ועל כן מידע זה לא היה ברשותה). בנסיבות אלו , הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת התאונה הנ"ל וירידת הערך שנגרמה בגינה.

6.         אין מחלוקת בין הצדדים כי הוצאו מהרכב מס' אביזרים, אולם, השמאי לא טרח להעריך את שוויים, כמו גם שלא טרח להפריד את ההפחתה בגין אותם פריטים מההפחתה בגין התאונה משנת 1995.

יחד עם זאת, ומאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי, הוצאו מהרכב מס' פריטים, אני מעריך, על דרך של אומדנה, את שווים של  אותם פריטים בסך של 1,500 ש"ח.

על כן, היה על הנתבעת לשלם לתובעת, סך נוסף של 3,860 ש"ח שהינו ההפרש בין הסך של 5,360 ש"ח לסך של 1,500 ש"ח.